דילוג לתוכן
«איך היה בכביש?» אינו נושא מידע שמישהו זקוק לו. הוא נושא דבר אחר: בדיקה אם אנחנו מדברים, והצעה לדבר. זה כל העניין, והוא אינו קטן.
דיבור שקיים כדי לפתוח ערוץ
האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי תיאר דיבור שבו המילים חשובות הרבה פחות מעצם עובדת הדיבור: ברכות, הערות על מזג האוויר, שאלות שאיש אינו זוכר את תשובותיהן. הוא כינה זאת שיתוף פאטי, והוא קיים בכל שפה שנחקרה מאז.
כמדד להעברת מידע זהו כישלון. כמו שהוא באמת — הצעת מגע ובדיקה שההצעה התקבלה — הוא חסכוני מאוד. מזג האוויר נבחר דווקא משום שהוא בטוח, משותף וחסר חשיבות.
מדוע מי ששונא אותה בדרך כלל שונא משהו אחר
רוב האומרים שאינם סובלים שיחות חולין אינם סובלים למעשה להיתקע בהן. התלונה אינה על שתי הדקות הראשונות אלא על העשרים, כשדבר לא זז ושניהם עדיין מציגים נעימות.
זו שאלה של ניווט, לא של מוסר. שיחת חולין היא מסדרון. היא עובדת אם עוברים בו; היא בלתי נסבלת אם עומדים בתוכו.
איך יוצאים מהמסדרון
המהלך הוא לענות על השאלה ולהוסיף וו אחד ממשי — משהו מסוים מספיק כדי שישאלו עליו. «בסדר, אם כי אני מתקן אופניים כל סוף השבוע» עולה משפט אחד ומגיש לאחר דלת.
וקחו את הדלתות שמגישים לכם. רוב השיחות נשארות רדודות מפני ששני הצדדים החזירו תשובות בטוחות, וכל אחד חיכה שהאחר יסתכן ראשון.
שתי שאלות טובות מ«במה אתה עוסק»
«במה היית עסוק לאחרונה?» עובד טוב יותר משאלת המקצוע: הוא אינו ממיין אנשים לפי מעמד ומקבל כל תשובה — מיזם, נסיעה, שבוע גרוע.
השנייה היא פשוט לשאול על מה שלפניכם: מניין הוא מכיר את המארחים, מה הביא אותו לעיר הזאת, אם האוכל טוב. על שאלות בהווה קל יותר לענות מאשר על שאלות ביוגרפיות, והן אינן נופלות אצל מי שחייו מסובכים כרגע.
כשבאמת אין מה לומר
שתיקה בין שניים שכבר יצרו מגע אינה כישלון. העבודה הפאטית נעשתה; מותר להפסיק. המתיש אינו שיחת החולין אלא החובה למלא כל רווח.
ולסיים אותה זו מיומנות בפני עצמה. «אני הולך להביא משהו לשתות — טוב לראות אותך» חם יותר מלהתאדות באמצע משפט, והוא משאיר את הערוץ פתוח לפעם הבאה — וזו הייתה הכוונה מלכתחילה.
מאה דרכים להסתכל על עצמך
לקרוא על זה זה דבר אחד. עשרה מהמבחנים פתוחים בדיוק כאן — בלי התקנה, בלי חשבון, שום דבר לא נשמר.